יום כיפור: לפנות פנימה בחמלה

יום הכיפורים, יום הסליחה והכפרה, הוא היום שבו אנו מבקשים סליחה על כל מעשינו שמתחרתים עליהם. זהו היום שבו אנו יכולים להתקרב יותר לאלוקים, וגם לעצמנו.

הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראים עשרת ימי תשובה – זמן לפנות פנימה ולהתבונן.

התבוננות עצמית היא תרגול של מיינדפולנס, הכולל נוכחות עם עצמנו והפניית תשומת הלב פנימה, באופן מכוון, כדי להתבונן במחשבות, ברגשות, בהתנהגויות ובמניעים שלנו. כאשר אנחנו עוצרים להתבונן, אנחנו מנסים להבין מדוע אנחנו חושבים ומתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים. אנחנו בוחנים את הערכים שלנו ואת השאלה מי אנחנו.

המחשבה על החוזקות והחולשות שלנו, ועל הדברים שעשינו נכון או לא נכון, יכולה לעזור לנו לזהות תחומים שבהם נוכל לצמוח ולהשתפר.

ללא התבוננות עצמית, אנחנו עלולים להמשיך לפעול כפי שפעלנו תמיד, להיתפס באותו מעגל ולחזור שוב ושוב על אותן טעויות.

כדי להיפתח בפני אדם אחר ולהיות קרובים אליו, עלינו קודם כול להיפתח בפני עצמנו – או כפי שאמרו הפילוסופים היוונים הקדומים: "דע את עצמך". אפלטון הסביר זאת גם כ"להכיר בפגמים שלך".

המחשבה על המעשים שאנחנו מרגישים חרטה עליהם במהלך השנה האחרונה יכולה להיראות גדול מדי. ובכל זאת, יום הכיפורים הוא בראש ובראשונה יום של סליחה, והמשנה מתארת אותו כיום שמח, משום שניתנת לנו בו ההזדמנות לתקן את מעשינו.

אז מאיפה מתחילים?

ראשית, בהכרה שנחנו לא מושלמים. אנחנו בני אדם, ויש לנו חולשות וחסרונות.

רובנו כנראה לא מתעוררים בבוקר ואומרים לעצמנו: "אני מקווה שהיום אני אעשה טעויות."

אנחנו לא מתכוונים לחטוא. אנחנו לא מתכוונים לאבד את הסבלנות כלפי בן או בת הזוג; אנחנו לא מתכוונים לאבד את תחושת הזמן ולהגיע באיחור לפגישה עם חבר או חברה; ואנחנו לא מתכוונים לאכול את כל קופסת העוגיות אחרי יום מלחיץ.

אז האם רוב המעשים הלא נכונים שלנו נעשים ללא כוונה? אם אנחנו רוצים לדון את עצמנו ואת האחרים לכף זכות, נוכל לומר שלא הייתה לנו כוונה לחטוא.

חז"ל מבחינים בין חטא מסופק לבין חטא מכוון. חטא מסופק הוא מצב שבו איננו בטוחים אם אכן חטאנו. אך בשני המקרים נדרשת מאיתנו לקיחת אחריות על מעשינו וניסיון לשנות את התנהגותנו.

המשמעות כאן היא שאם היינו שמים לב יותר, אולי היינו עושים פחות טעויות.

אז איך נוכל לשים לב יותר, כדי לחטוא פחות?

תשומת לב היא כמו שריר – ככל שאנחנו מתרגלים אותה ומפעילים אותה, כך היא מתחזקת ומתחדדת.

תרגול מיינדפולנס מאמן אותנו לשים לב ולהבחין במה שאנחנו עושים ברגע הנוכחי, בזמן שאנחנו עושים אותו.

הנה כמה דרכים שבהן מיינדפולנס יכול לעזור לנו לשים לב יותר:

אנחנו יכולים לעצור – STOP – ולשים לב למחשבות, לתחושות ולרגשות שעולים בנו, רגע לפני שאנחנו עומדים לפעול או להגיב, או לאחר שכבר עשינו טעות. ואז להתבונן, לשים לב ולשאול את עצמנו:

- היכן בגוף אני מרגיש/ה תחושות? למשל, האם החזה מתכווץ? האם הבטן מתהפכת? האם הפנים מרגישות סמוקות או חמות?

- אילו סיפורים אני מספר/ת לעצמי על ההתנהגות שלי? האם אני בטוח/ה שהסיפורים האלה מדויקים או נכונים, או שמדובר בסיפורים שאני חוזר/ת עליהם באופן אוטומטי?

- האם התחושה או ההתנהגות הזאת מוכרות לי? האם הדבר הזה קורה גם במצבים אחרים?

- מה אני יכול/ה ללמוד על עצמי מתוך המצב הזה?

- אני יכול/ה לקחת רגע לפני שאני ממשיך/ה הלאה, אל הדבר הבא שאני רוצה לעשות, ולשאול את עצמי: איך אני רוצה להמשיך מכאן? איך הייתי רוצה להגיב בפעם הבאה שאמצא את עצמי במצב דומה?

- אל תימנעו מלהבין את הטעויות שלכם. במקום זאת, נסו להיות סקרנים לגבי מה השתבש.

תשומת לב לתחושות הגופניות יכולה להיות מרגיעה ולעזור לנו להגיב בדרכים בריאות יותר. כאשר אנחנו מבחינים במחשבות שלנו מבלי לשפוט אותן, אנחנו יכולים לקבל תובנה חדשה, ואולי להגיב אחרת בפעם הבאה שנמצא את עצמנו במצב דומה.

הנה כמה דרכים שבהן מיינדפולנס יכול לעזור לנו להתייחס לטעויות שלנו בחמלה ובחסד:

אנחנו יכולים לומר לעצמנו:

- "טעויות הן חלק טבעי ואנושי. אני לא לבד בזה."

- "אני לא חייב/ת להיות קשה עם עצמי בגלל הטעות הזאת. אני יכול/ה לנסות לעשות טוב יותר בפעם הבאה."

- "מה הייתי אומר/ת לחבר או לחברה שהיו עושים טעות דומה?"

- "ההכרה בכך שגם אני לא מושלם/ת יכולה לעזור לי להיות אדיב/ה וחומל/ת יותר כלפי אחרים, כאשר אני מבחין/ה שגם הם אינם מושלמים."

- "אכפת לי, ואני רוצה לעשות טוב יותר."

חמלה עצמית חיונית לתהליך של תיקון ושינוי דרכינו. כאשר אנחנו מסתבכים בתוך רגשות של אשמה וביקורת עצמית, המשימה של שינוי ההתנהגות שלנו עלולה להיראות מכריעה ומאיימת. לעיתים קרובות הדבר מוביל אותנו לחזור על אותם דפוסי התנהגות ולחזק אותם, ולחוות תחושות של תקיעות, תסכול וערך עצמי נמוך.

כאשר אנחנו מבחינים בטעויות שלנו ונותנים להן את תשומת הלב שלנו בדרך חומלת יותר, הן יכולות להפוך להזדמנויות ללמוד על עצמנו. למידה כזאת יכולה להוביל לאינטליגנציה רגשית גדולה יותר, לשיפור ביכולת התקשורת ובמערכות היחסים שלנו, ולקבלת החלטות בריאה יותר.

איזה חיסרון או דפוס בהתנהגות שלכם הייתם רוצים לעבוד עליו השנה?

זכרו שזהו תהליך. התחילו בצעדים קטנים וישימים, כאלה שאתם יכולים לדמיין את עצמכם מצליחים לעשות.

זה לא פשוט. היו סבלניים וטובים אל עצמכם. סבלנות וחמלה כלפי עצמנו מובילות לעיתים קרובות גם ליותר סבלנות וטוב לב כלפי אחרים.

שיהיה לכם יום כיפור משמעותי עם מלא נוכחות.

מאחלת לכולנו שנת בריאות ושלום.